<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השביעי</h1>
<h2>דף עט.</h2>
השער השביעי במה שנזקקים ב"ד ודנין למכור במקח ובממכר והוא על שלשים דינים. הדין האחד היכא שנשתתפו שנים בדבר שאינו ראוי לחלק ורוצה האחד לחלק ממנו והשני אינו רוצה יש מן הדין על הא' שאינו רוצה או שיקח ממנו חלקו או שימכור לו חלקו כדגרסינן [ב"ב י"ג ע"א] אתמר רב הונא אמר אית דינא דגוד או אגוד ורב כהנא א' לית דינא דגוד או אגוד (וא"כ) [אם] הוא אותו חפץ שכל א' וא' רוצה לפדות חלק חברו כגון שכל א' וא' מהן צריך לו ואין א' מהן רוצה שיקח אותו חברו מן הדין ראוי שימכר אותו חפץ לאחרים ויחלוקו הם את הדמים כדג' [שם] רבין בר חנינא ורב דימי בר חנינא שבק להון אבוהון תרי אמהתא חדא הוה ידעא מיפא ובשולי וחדא הוה ידעא בסתרקיא אתו לקמיה דרבא אמר להו לית דינא דגוד או אגוד שאני התם דלמר מבעי ליה הא והא ולמר מבעי ליה הא והא. הדין השני אם נפלה ירושת ממון לאשה שהיא תחת בעלה דין הוא על בעלה שיקנה באותו ממון קרקע ויאכל הוא את הפירות כדג' [כתובות ע"ט ע"א] נפלו לה נכסים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ואם נפלו לה פירות המחוברים לקרקע יש על בעלה ליטול כל אותן פירות. ואם נפלו לה פירות התלושים יש מן הדין שתמכור אותן פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. [כדגרסינן שם] והמחוברים לקרקע אר"מ שמין אותן כמה הן יפים בפירות וכמה הן יפים בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וחכ"א המחוברים לקרקע שלו התלושים מן הקרקע שלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכמו כן אם נפל לה בירושה דבר שאינו עושה פירות כגון עבדים זקנים שאינן בני פריה ורביה או כגון זיתים וגפנים זקנים הדין בדבר זה יחלק לב' חלקים. החלק הא' אם נפלה לה ירושה זו מאביה או מאבי אביה או ממשפחת אביה אין עליה שתמכור אותם אלא יעמדו אצלה עד שיכלו מאליהם ואותו קצת פירות שיעשו בין כך הוי לבעל. החלק השני אם נפלה לה הירושה זו מאמה או מאבי אמה או ממשפחת האם יש עליה למכור הירושה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג אומר לא תמכור מפני שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ר' יהודה אומר לא תמכור מפני שבח בית אביה. ואמר רב כהנא אמר רב מחלוקת בשדה שאינו שלה אבל בשדה שלה דברי הכל לא תמכור מפני שבח בית אביה. ודין שומרת יבם לאחר מיתת בעלה עם יבמה שוה הוא לדין האשה עם בעלה דכל היכא שהניח בעלה המת אחיו של זה כספים הרי זה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. (אבל) [ו]אם הניח אחיו המת פירות מחוברים אין בדבר זה חלוק בין שומרת יבם לאשה דעלמא לפי שהן ליבם לגמרי ולא אמרינן בהו ימכרו וילקח בהן קרקע בדמיהם אלא הרי הוא כדאמרינן באשה דעלמא שהן לבעל אבל אם הניח המת פירות התלושים מן הקרקע התם הוא דיש חלוק בין שומרת יבם לאשה דעלמא דאלו באשה דעלמא אנו דנין שהם שלה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ולענין שומרת יבם וכו' אנו דנים שכל הקודם זכה כדגר' [כתובות פ' ע"א] הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות התלושים מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והמחוברים לקרקע א"ר מאיר שמין את הנכסים כמה הם יפים בפירות וכמה הם יפים בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכ"א פירות המחוברים לקרקע שלו והתלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה בהן קדם הוא זכה קדמה היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ובכל מה שאמרנו ילקח בהן קרקע אם נפל מחלוקת בין האיש והאשה באותה לקיחה כך הוא אם רצה א' מהם לקיחת ארעא והא' רוצה לקיחת בתים דין הוא שיקח ארעא. ואם רצה א' מהם לקיחת בתים והא' אינו רוצה אלא לקיחת אילנות דין הוא שילקח בתים. אם רצה א' מהם ליקח תמרים והא' אינו רוצה אלא לקיחת גפנים דין הוא שילקח תמרים. ואם רצה א' מהם לקיחת אילני והא' אינו רוצה אלא לקיחת כרם דין הוא שילקח אילני כדגר' [שם ע"ט ע"א] ארעא ובתי ארעא בתי ודיקלא בתי. דיקלי ואילנא דקלי. אילנא וגופני אילנא. הדין הג' מי שנתמשכן אצלו פרדיסא או הדומה לו בממון שיש לו אצל חברו כדי שיאכל פירותיו לשנים ידועים באותו ממון שיש לו עליו ונפסד אותו פרדס בתוך זמן במאורע שאירע בו יש מן הדין על אותו שנתמשכן אצלו שימכר אותו פרדס ויקח באותן דמים קרקע ויאכל פירותיו עד שישלים אותו זמן שהיה התנאי ביניהם כדגר' [ב"מ ק"ט ע"ב] ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחברי' לי' שנה וקש לחמש שנים אביי אמר פירא הוי ורבא אמר קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות והלכה כרבא.
<h2>דף עט:</h2>
הדין הד' מה שהוציאה האשה מבית אביה ורוצה היא ליטול מה שהביאה במה שיש לה עליו ולקנות את השאר בדמים מבעלה הדין עמה והוא על שני עניינים. הענין הא' כגון שהוציאה שני כלים וקבלן הבעל על עצמו בכתובתה באלף זוז וכדיננו דכל מה שמקבל הבעל על עצמו בנכסי צאן ברזל אם הוסיף לעצמו ועכשיו שוין אותם ב' כלים ב' אלפים זוז והיא באה לגבות כתובתה יש עליה שתטול הכלי הא' באלף זוז שיש לה עליו ויש (עליו) [עליה] שתקנה הכלי השני מבעלה באלף זוז ואין כח בבעל ולא ביורשיו שיעכבו עליה כדגר' [יבמות ס"ז ע"א] אמר רב יהודה הכניסה לו ב' כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על ב' אלפים א' נוטלתו בכתובתה ואחר נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה. הענין השני ולדות ממה שהביאה בנדוניתה כגון בהמה ושפחות וילדו ידעי' דאותן ולדות לבעל נינהו כדג' [כתובות ע"ט ע"ב] עשו ולד שפחה מלוג כולד בהמת מלוג. ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה ואם רצתה האשה בשעת גביית כתובתה שתקנה אותן ולדות הדין עמה ואמר רבא ומודה חנניה שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אביה. ותדע דכל זמן שהוא קיים ומצוי מה שהביאה האשה ורצה הבעל לתת לה דמיהם לא כל הימנו ואעפ"י שקבל אחריות על עצמו כדג' [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר הדין עמה ור' אמי אמר הדין עמו ר"י אמר הדין עמה משום שבח בית אביה ר"א אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכדידיה דמו והלכה כרב יהודה משום דתניא כותיה דגר' [שם ע"ב] תניא כותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורצה למכור לא ימכור.
<h2>דף פ.</h2>
הדין י"ח מי שבנה בניינים בקרקע שאינו שלו על הדרכים הידועים כגון שבנה חורבה של חברו בלא דעת חברו אם רצה אותו שבנה הבנין שימכור אותו בנין שבנה לבעל החצר דין הוא על בעל החצר שיקח ממנו בדמיו עכ"פ שבעולם ואם באו שמאים על אותו בנין מי שיודעים לשום ובקיאים בו וחלקו באותה שומא זה אומר כך וכך הוציא וזה אומר כך וכך הוציא אין לו לבעל חורבה שיתן אלא לפחות ששמו לו ואם רצה אותו שבנה את החורבה שיעקר עציו ואבניו ובנינו שבנה ויחזיר את הקרקע כמו שהיה ואינו רוצה למכור לבעל החורבה אותה ההוצאה שהוציא הדין עמו. וה"מ היכא שיהא אותה החורבה במקום מיושב בין בתי בני אדם התם הוא דיכול לומר עצי ואבני אני נוטל ולא מצי כייף ליה למכרן אבל אם אותה חורבה היה בשדה במקום (שיש) [שאין] שם ישוב בתי ואמר עצי ואבני אני נוטל ואמר בעל החורבה אני אקנם בדמיהם הדין עם בעל החורבה כדג' [ב"מ ק"א ע"א] אתמר היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שלא ברשות וא' הלה עצי ואבני אני נוטל שומעים לו ורב ששת אמר אין שומעין מתיבי אין שומעין לו רשב"ג אומר ב"ש אומרים שומעין לו וב"ה אומרים אין שומעין לו [לימא ר"נ דאמר כב"ש] הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רבי שמעון בן אלעזר רשב"ג אומר ב"ש אומר אין שומעין לו וב"ה אומר שומעים לו ואסיקנא א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו, שדה מ"ט משום ישוב א"י ואיכא דאמרי משום כחשא דארעא ומאי בנייהו א"ב חו"ל. וזה הכלל בדין דכל תרי לישנא עבדינן כלישנא בתרא. ומי שנטע נטיעה בתוך שדה חברו שלא ברשות חברו ראוי שיבחן אם אותה שדה לא היתה ראוי' ליטע אלא שתהי' לדברים אחרים ובעל השדה לא היה רוצה בכך יש על בעל השדה ליתן לו דמי הנטיעה שנטע זה בפחות שישומו אותו בקיאים שבשומא. אבל אם היתה אותה שדה ראויה ליטע כגון שהיתה מתחלת' פרדס או שהיא במקום הראוי ליטע יש מן הדין על בעל השדה שיתן לו כל מה שהוציא ביותר מה שישומו אותו השמאים הבקיאים כדג' [שם] אתמר היורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה א"ר פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע וגרסינן [שם] ההוא דאתא לקמי' דרב א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא לסוף חזייה דהוה מנטר ליה א"ל גלית אדעתך דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה. ובכלל זה אתה מוצא היורד לנכסי שבויים [שם ל"ט ע"א], והמוציא הוצאות בנכסי אשתו קטנה [כתובות פ' ע"א], ושבא להם אח ממדינת הים ובכור לפשוט [ב"מ ל"ט ע"ב, ב"ב קמ"ג ע"ב], ובאלו שהזכרנו יש בהם דינין ידועים כמו שנפרש בחבור אחר ברחמי שמים.
<h2>דף פו.</h2>
הדין ט"ו מי שיש עליו לשלם פרעון ובא בעל הפרעון לתובעו וא"ל מכור מנכסיך ופרע מה שיש לי עליך ואומר לו הרי [אני] נותן לך מקרקעי כשעור מה שיש לך עלי וטרח אתה במכירתו הדין עם הלוה הזה ויש על המלוה ליטול מן הקרקע כשעור מעותיו אלא במקום א' לבד כגון שתולה הלוה נכסיו ביד גוי ואמר של גוי הם או שהדבר ידוע שיש לגוי ערעורים על נכסיו של הלוה ומתירא המלוה הזה ליטול מקרקעותיו של זה הלוה מחמת אותו גוי שלא יבא היום או מחר ויתבענו דהתם ודאי דין שילך הלוה ויטרח וימכור לאחרים אותו קרקע וישלם לבעל חובו אותו חוב שיש לו עליו כדג' א"ל רב פפא לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי דמסקין ביה זוזי ואית ליה ארעא וא' ליה זיל שקול מן ארעא אמרי' ליה זיל את זבון ואיתי והב ליה א"ל ההוא תולה מעותיו ביד גוי הוה הוא עשה שלא כהוגן לפי' עשו בו שלא כהוגן. וכיון שאנו דני' דין זה בקרקעות דשקיל המלוה מן הקרקע כשעור חובו כש"כ כשיש לו מטלטלים ורוצה ליתנם לו בחובו דמצי עביד לפי שהם יותר קרובים לדמים מן הקרקע.
